חדשות ואירועים

• 02.04.12

  נציב קבילות החיילים: אני הכתובת לכל חייל, אטפל אישית בכל תקלה

  האלוף (במיל') יצחק בריק היה כל חייו שריונר אמיתי. באוקטובר 1973, באותה התקופה שבה נצרבה המדינה כולה מאימת המלחמה, נפגע הטנק שלו בעת לחימה מול המצרים, והוא עצמו נכווה ונפצע קשות בפניו. באומץ לב ובזכות כושר המנהיגות שבו ניחן, סירב מי שהיה אז מ"פ טנקים, רס"ן בריק, להתפנות. במקום פינוי, הסתער לעבר תעלת סואץ במטרה לחלץ טנקים ונפגעים. שנתיים לאחר מכן זכה בעיטור העוז מהרמטכ"ל דאז, רא"ל מרדכי גור ז"ל. בימים אלה, הוא זה שהרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל בני גנץ, כורה אליו את אוזניו. מ"פ הטנקים בעל כושר המנהיגות יוצא הדופן ממשיך לדבוק בו, מתוך שליחות עמוקה. במלחמת יום הכיפורים לחם האלוף (במיל') בריק כדי לנצח, וכיום הוא פועל כדי למגר תופעות שנעשות בניגוד לערכים, החוקים והפקודות של צה"ל ושל מדינת ישראל. כנציב קבילות החיילים (נקח"ל), האלוף (במיל') בריק הוא עדיין מפקד אמיתי.

  גוף נציבות קבילות החיילים הוקם ב-1972, כדי לאפשר לחיילי צה"ל, בני משפחותיהם ומ-2007 גם למועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים), לצאת כנגד מחדל או מעשה לא צודק בדרישה לתבוע בדיקה יסודית של העניין ולדאוג שיבוא על פתרונו. הנקח"ל הראשון היה לא אחר מאשר רא"ל (במיל') חיים לסקוב ז"ל, מי שהיה הרמטכ"ל החמישי של צה"ל. הנציב ממונה ע"י שר הביטחון באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, והוא מחויב להגיש לידיהם דו"ח עבודה שנתי. למרות זאת, הנציב הוא בלתי-תלוי ואין עליו מרות בענייני מילוי תפקידו זולת מרותו של הדין. "זה מציב בפניי סמכויות רחבות המעוגנות בחוק ובפקודות הרמטכ"ל", מספר האלוף (במיל') בריק. המלצה שלו, חמורה ככל שתהיה, היא בגדר פקודה וצה"ל מחויב לבצעה. "היחיד שיכול להתערב בעניין ולשנות את ההמלצה הוא הרמטכ"ל המכהן", מסביר האלוף (במיל') בריק, אולם מעיד בגילוי נאות כי משנת הקמת הנציבות ועד היום לא קרה מקרה כזה.

  "מטרתי היא לשפר את צה"ל לצבא טוב יותר"

  נציב קבילות החיילים, או האלוף (במיל') בריק, עוסק בכל התחומים בצה"ל שבעניינם הובאה קבילה בפניו. "ההחלטות מתקבלות אחרי טיפול בקבילות של חיילים וגם של מפקדים. העונשים נעים מתיקון המצב בשטח עד הדחה של מפקדים על נושאים ערכיים ונורמטיביים, כאשר הם עוברים את הרף הערכי-נורמטיבי", מבהיר האלוף (במיל') בריק. לדבריו, עשרות סיימו את תפקידם בשל כך.

  כלי נוסף שעומד ברשותו הוא אינדיקציית נקח"ל. "כשקורה אירוע חמור עם מפקד, ויש מקום שתהליך הטיפול ילווה בהערה בתיק האישי לאורך השירות, אנחנו מציינים זאת. זה יכול לנבוע מאלימות, התבטאות חריפה וקשה שאינה במקומה, לעיתים עם ריח גזעני ומרשלנות מקצועית קשה. חלק מהמפקדים סיימו את תפקידם וזה הוביל לעזיבתם מצה"ל", מסביר האלוף (במיל') בריק. בנחישות ובמחויבות מעוררת הערצה לתפקידו, האלוף (במיל') בריק מטפל בכל מקרה לפי מידת החומרה שלו. "במקרים חמורים אני אומר דברים נחרצים ולא חלושים. אני שם את טובת העניין לנגד עיניי, לשם שיפור הדברים לטובת החיילים, המפקדים וצה"ל", אומר האלוף (במיל') בריק ומוסיף כי "מטרתי היא שצה"ל יהיה צבא טוב יותר. כשאני נתקל בחורים שחורים או בתקלות קשות, אני מטפל בזה בצורה נחרצת -  אינני סלחן, ואני פועל בצורה ישרה, ללא אינטרסים".

  באחד המקרים החמורים שבהם נתקל הנציב, התוודע לרשלנות רפואית חמורה. חייל ששירת באזור הדרום נעקץ מעקרב, אך הטיפול בו היה לקוי מתחילתו ועד סופו. "לפי הנהלים והפקודות מצב כזה מחייב פינוי מיידי לחדר המיון", מסיר האלוף (במיל') בריק כל התלבטות. משום שחלק מהבדיקות הסטנדרטיות היו תקינות, הרופא לא מיהר להחיש את החייל לחדר המיון, ועד שעות הלילה המוקדמות רגלו כבר התנפחה לגמרי. "רק נס הפריד בינו לבין החמרה משמעותית במצבו", הסביר הנציב. במקרה אחר, נתקל הנציב בקבילה של חייל שהגיע למצב של יובש קשה עד כדי פרפור, לפני שפונה לחדר המיון. "הרופא הצבאי השאיר אותו בבית החולים להמתין לגורם רפואי שיטפל בו, ללא השגחה, ובדרכו חזרה לבסיס הודיע תוך כדי נסיעה על מצבו של החייל, אשר איבד הכרה ואושפז בטיפול נמרץ", מספר האלוף (במיל') בריק ובקולו נימה של תמיהה. בחוסר מקצועיותו, שילם הרופא הזה ביוקר. "מבחינתי, הרופא הזה חרג מכל מסגרת – הוא הפר את שבועת הרופא, שבר ערכים ונורמות פיקודיות ופעל מעבר לרשלנות. המלצתי על עזיבתו המידית את הצבא, ומסרתי את שמו גם למשרד הבריאות", אומר האלוף (במיל') בריק. הוא מחויב לכך שמקרים כאלה לא יישנו.

  

  מה מביא חייל לקבול?

  נציבות קבילות החיילים מורכבת משישה צוותים, המתמחה כל אחד בתחום אחר. על הצוותים נמנים צוות העוסק בקבילות של חיילים בשירות סדיר, צוות רפואי בראשות רופאה בדרגת סגן-אלוף, צוות העוסק בקבילות הנוגעות ליחסי מפקדים וחיילים, צוות העוסק בקבילות של מילואימניקים, צוות תנאי שירות וצוות מלש"בים. בראש כל צוות עומד קצין בדרגת אל"מ או סא"ל, בשירות סדיר או בשירות מילואים. על כל צוות נמנים גם שישה עד שמונה מבררים. "כל בעלי התפקידים סרים למרותי המוחלטת, למרות שחלקם אנשי צבא", מבהיר האלוף (במיל') בריק והודף כל טענה בדבר ניגוד אינטרסים.

  בעבר, גורמים אזרחיים שונים טענו כי המחלקה המשפטית שכללה אזרחים מנהלת משחקי כוחות מול ראשי הצוותים והמבררים, שהיו גורמי צבא. "אלה אמרו להסתכל בראייה פיקודית, ואלה אמרו להסתכל בראייה משפטית", מצביע האלוף (במיל') בריק על הקושי שהתקיים בעבר. היום, המשפטנים הם חלק בלתי נפרד מצוותי הבירור. "המשפטנים שתולים בתוך הצוותים המטפלים כחלק אורגני. מתנהל ביניהם סיעור מוחות בראייה כוללת, ובמקומות של התלבטויות – הנושא מגיע לרמ"ח בירור ואף לדיון מולי", מציין האלוף (במיל') בריק. אין שום סיכוי שצוות שמכיל איש מקצוע המקורב לנקבל מסוים, ידון בעניינו. "אנחנו פועלים בהרמוניה. באותם מקרים שיש חשש לניגוד עניינים בשל היכרות של אחד מהמבררים עם הנקבל – מעבירים את הסוגייה לצוות אחר", טוען האלוף (במיל') בריק.

  תפיסת העולם של האלוף (במיל') בריק היא ייחודית ושונה מזו של קודמיו. הנקח"ל בעיניו הוא לא מטף לכיבוי שריפות, אלא פלטפורמה לשינוי ולתיקון אמיתי. הטיפול עבר מרמת המיקרו לרמת המאקרו, אבל הדבר הבולט ביותר בגישתו של הנקח"ל הוא הרקע הפיקודי-מנהיגותי שהוא מגיע ממנו. "כשנכנסתי לתפקיד החלטתי שאיני מתעסק רק בקבילות החיילים. אני מתעסק גם בסיבה – מה מביא חייל לקבול את מפקדו. הסיבה העיקרית שאיתרתי היא אובדן אמון. כשאין אמון בין החייל למפקד - החייל יקבול יותר, לא יחשוש להיות נפקד , יבקש לראות קב"ן ויאבד מוטיבציה", מבהיר האלוף (במיל') בריק. "לכן, החלטתי לתקוף את העניין בצורה נכונה – להתעסק עם הסיבה, שנעוצה לרוב בתהליכי פיקוד ומנהיגות", מוסיף הנקח"ל.

  כחלק מהראייה המיוחדת הזו, מבקר הנקח"ל ביחידות צה"ל השונות ומנהל דיונים עם מפקדים מכל שורות הצבא. "תוך 3 שנים ביקרתי ב-400 יחידות ויותר באופן אקראי, בכל המערכים והזרועות. כשאני מדבר עם המפקדים, אני מסביר להם שפיקוד ומנהיגות הם מתן דוגמא אישית, מקצועיות, אמינות, נחישות והיכולת לקבלת אחריות", פורס האלוף (במיל') בריק את משנתו. לדבריו, לצד דרישת המפקד מהחייל לבצע את תפקידיו – עליו לטפח אותו, וזה מה שעומד כמהות המוטיבציה והאמון. עליו להקשיב לבעיותיו, להראות לחייל מה תרומתו ליחידה ולגרום לו להרגיש שווה. "מילה טובה בונה אנרגיה ומוטיבציה. סיורי מולדת, השרשת מורשת היחידה וביקור החייל בעת שמירה, רק כדי לשמוע מה נשמע – יש בהם תרומה גדולה", מתאר האלוף (במיל') בריק את סוג האכפתיות שבונה את האמון החזק ביותר. "מה שמוביל חיילים אחרי מפקדים במצבים מסכני חיים זה האמון", אומר הנקח"ל, שמציין כי הוא מקיים בכל ביקור דיון עם מפקדים בכירים, מרמת המ"פ ומעלה, בנושא פיקוד ומנהיגות. "יחידה שיש בה את דמות המפקד שתיארתי, תהיה יחידה למופת", הוא מבטיח.

  שני שינויים שהאלוף (במיל') בריק מבקש להצביע עליהם, מבטאים את חלחול השקפת עולמו אל תוך גוף הנציבות. השינוי הראשון נעוץ בדרך בירור הקבילה. "בעבר, קבילה הייתה מתנהלת אצל הנציב בלבד. המפקדים היו מנותקים מהעניין ונוצר אצלם כעס, שהוביל להיעדר שיתוף פעולה ופגע בפתרון הבעיה", משחזר האלוף (במיל') בריק. בתקופתו, התפיסה שונתה מקצה לקצה: עם כל קבלה של קבילה, הוא פונה למפקד הבכיר ביחידה (שאינו הנקבל) בדרישה לתחקור יסודי ומקיף. "אחרי שמוצאים את האמת, אני מצפה מהמפקד לבצע החלטה ראויה, כזו שעומדת בקשר ישיר והגיוני לתחקיר ולממצאיו", מציין האלוף (במיל') בריק. בתקופתו הושרשה וגובתה התפיסה שחייל צריך להאמין במפקד, ועצם התחקיר מחזיר את האמון. את התהליך מלווה הנקח"ל לכל אורכו, ובמקרה שדעתו מנוגדת לתוצר הסופי, הוא מתערב.  "אם המפקד לא ביצע תחקיר יסודי או שלא היה לו אומץ לקבל החלטה – אזי אני נכנס במקומו לתמונה. אני מודד כך גם את המפקד", טוען הנקח"ל. המהפך התפיסתי הזה מוביל לשקיפות ולפתיחות ביחידות צה"ל, וממצב בו מפקד בכיר היה מחפה על מפקד אחר בכל מחיר – מתבצעים תחקירים יסודיים שלא משחררים את המפקדים מהאחריות לחייליהם.

  השינוי השני שעליו מצביע הנציב הוא הסקת המסקנות מן הקבילה, כדי ללמוד על נושאים מערכתיים ולטפל בהם. "נתקלתי במדיניות או בפקודות שלא מותאמות למציאות ובחוסר קורלציה, הגורמים לזילות של המערכת בין הפקודה ליישום", מסביר האלוף (במיל') בריק. הדוגמא האחרונה והאקטואלית ביותר הוא השינוי בתנאי התצפיתניות. "שוחחתי עם גורמים בצה"ל, עם הרמטכ"ל ועם אלופי המטה הכללי והמלצתי ליישר קווים. כתוצאה מהטיפול המתחשב המוטיבציה גדלה, תנאי השירות השתנו לטובת התצפיתניות והתזונה והחופשות הותאמו להן", מספר הנקח"ל על ההישג.

  

  "כשאני אומר, אני מתכוון. אני לא 'משגר' החלטות ושוכח"

  לאורך כל הדרך מבהיר האלוף (במיל') בריק שהוא הכתובת האחרונה לטיפול, האדם שייתן את גזר הדין הסופי. לטענתו, הצוותים שעובדים תחתיו קולטים במהירות את השקפת עולמו ופועלים במסגרתה כשותפים. "כשהנציב מקרין משהו ומציג את תפיסת עולמו הפיקודית- מנהיגותית מבינים מה הוא נוטה להחליט ואנשים מבינים את רוח הדברים", אומר האלוף (במיל') בריק.

  יד ביד עם השקפת העולם של הנקח"ל, ששם את הדגש על רוח המפקד ואחריותו הבלעדית כלפי חייליו, הולכת גם הנחרצות שלו. המלצותיו אינן משתמעות לשתי פנים. "המלצותיי הן מחייבות. לאחר תחקור יסודי, ניהול ריאיונות ואיסוף עדויות, הכל מועבר להחלטתי, שמחייבת את הצבא עפ"י חוק. כשאני אומר אני מתכוון, אני לא משגר את ההחלטות ושוכח מכך", מבהיר האלוף (במיל') בריק לכל אלה שטענו בעבר שהנציב כבול בידיו וברגליו לצמרת הצבא.

  מאז שהתמנה האלוף (במיל') בריק לתפקיד נציב קבילות החיילים, בדצמבר 2008, עברה על צה"ל תקופה סוערת. אם בבתי המשפט מחולקים השופטים לשמרנים יותר ולאקטיביסטים יותר, הנקח"ל הנוכחי הוא בהחלט אחד מהנציבים האקטיביסטיים ביותר בתולדות הנציבות.

  האלוף (במיל') בריק היה זה שקיבל את הורי החיילים לחיק הפיקוד וההוויה הצבאית, וקרא לשתף אותם למען רווחתו וטובתו של החייל. "מצאתי יחידות שבהן חשבו שההורה הוא האויב. אי אפשר להתעלם מכך שהיום ההורים חרדים יותר לשלום ילדיהם. אותן יחידות שלא מבינות שצריך לדעת לבנות מעורבות חיובית – הן מאבדות גם את צד ההורים וגם את החיילים", טוען האלוף (במיל') בריק. לפי עצתו, כשהורה מתקשר ליחידה – היה מעביר אותו לשיחה עם המ"פ. "יש לדבר עם ההורים בצורה מתונה ועניינית ולא להגיע לעימות קולני ומתלהם. למה ההורה חושש? כי הוא לא יודע מה קורה. אני אומר למפקדים - תבהירו להם מה קורה, תיפתחו בפניהם, תזמינו אותם לביקור ביחידה, תציגו תוכניות אימונים", מציע הנקח"ל מערכת יחסים חדשה ומהפכנית בין הורי החייל למפקדיו. "ברגע שההורה מיודע – הוא מאמין שהמפקד רציני והוא יהיה פחות חרד. הכל נראה אחרת. כך הופכים את ההורים לנאמני יחידה ולמגבים את המפקדים, והם יודעים שאם תיווצר בעיה מהותית– היא תטופל ברצינות", מסכם הנקח"ל את תפיסתו בנושא זה.

  "המציאות בשטח נעוצה, בסופו של דבר, בהתנהלות המפקדים"

  נוסף לטיפול בקבילות, משקיע הנקח"ל זמן רב בהעברת הרצאות וניהול דיונים עם מפקדים בקורסי ההכשרה של צה"ל, מהזוטרים ועד לבכירים. מפקד בעיניו, הוא מפקד המתנהל באופן פרקטי ולא רק מפקד שמדקלם דרישות לקיום פקודות. "יש ללמד את המפקדים גם לבצע ריאיונות חתך, לטפל בבעיות ת"ש ולתת ערך מוסף לחיילים. מקורס מ"כים ועד קורס קצינים בבה"ד 1 – יש להעביר כלים של ממש ליצירת מוטיבציה, אמון ורוח", מציע האלוף (במיל') בריק. לדבריו, גם המ"פים והמ"גדים ביחידות השטח צריכים ללוות את החיילים הצעירים, כדי למנוע תקלות ערכיות ונורמטיביות. "על כל המפקדים לפתוח דלת לפקודיהם, ולעודד אותם להציג בעיות לקראת פתרון. יש לתת להם גיבוי ולא לכעוס עליהם, אולם יש מקום להכריז על קווים אדומים, למשל בנושאי אלימות", מבהיר הנקח"ל.

  הפרשה האחרונה שהעלתה את שמו של הנקח"ל לכותרות היא פרשת הזובור בגדוד "צבר" של חטיבת גבעתי. "לבד מהקבילה הנוכחית לגבי המקרה הנוכחי, לא התקבלה קבילה בגין מעשי 'זובור' בשנים האחרונות. חלה ירידה תלולה בשנים האחרונות בעניין זה", מספר האלוף (במיל') בריק ויוצא למתקפה חריפה נגד התופעה הזו. "קשר השתיקה שנקשר בין המפקדים לעתים נובע מהמסורת המגונה של המעשים הללו. נכנסתי יד ביד עם צה"ל לטיפול עמוק בדברים, כולל הדחת מפקדים. הצלחנו לגרום לכך שהזובור אינו תופעה רווחת, ובמקרה של אלימות מקומית אנו נכנסים לעומק הדברים", מעיד הנקח"ל.

  קשר השתיקה, לדעתו, הוא צעד נוסף באובדן האמון של החייל במפקד האישי שלו ובצה"ל. "כשיש גיבוי, ליווי והדרכה מצד המפקדים הבכירים כלפי המפקדים הצעירים, זה נותן להם ערך אדיר. תוך יצירה של גיבוש יחידתי שבמרכזו ליבון בעיות ויחס טוב בין המפקדים לחיילים, רואים שיפור חסר תקדים – המוטיבציה לשירות ולפיקוד עולה וכמות הקבילות מצטמצמת. בסופו של דבר, ההבדל נעוץ במפקדים", חוזר האלוף (במיל') לדגש בדבר הפיקוד והמנהיגות.

  לאור העיסוק הרב בנושאי צבא ודת בציבור הישראלי, הנקח"ל גורס כי צה"ל השכיל לגבש מדיניות חד משמעית בסוגייה. "בקבילות בנושאי צבא ודת שאין לגביהן מדיניות ברורה – יש לקבוע מדיניות שלא משתמעת לשתי פנים. לא משנה מהי, כל עוד היא סבירה. גם הרמטכ"ל וגם ראש אכ"א לקחו את חוסר הבהירות לידיהם, ישבו על המדוכה וחידדו את הפקודות בכל התחומים – שמירת כשרות, תפילה, בנים ובנות. היום הדברים ברורים יותר, ויש פחות קבילות בנושא", טוען האלוף (במיל') בריק ומוסיף כי "חלה ירידה בקבילות של חיילים נגד מפקדים, זאת עקב שיפור בצורה בלתי רגילה בתחום האימונים ובתחום ההצטיידות".

  אל מול הטענות שנציב קבילות החיילים אינו צריך להיות איש צבא לשעבר, האלוף (במיל') בריק עומד איתן, עם טענות מנומקות שהודפות את טענות הספקנים. "על האדם שעומד בראש הנציבות להיות אדם בדרגת אלוף, ממעמד בכיר, שיודע מה זה להיות מפקד. השילוב הנכון ביותר הוא של ניסיון פיקודי וקרבי. נכון גם שיתקיים הפרש גילאים סביר בין הנקח"ל לבין בעלי התפקידים הבכירים בצה"ל", מבהיר האלוף (במיל') בריק. "מעל הכל אני אדם עם יכולת פיקודית, הגינות ויושרה. אני בא מעמדה נכונה, שאינה מעורבת או שייכת לצה"ל באופן ישיר. לאמירות שלי יש משקל ענק, והן תמיד מתקבלות בצורה טובה", מוסיף הנקח"ל.

  על אף האמינות הגבוהה שמגלים החיילים בגוף הנציבות, הנקח"ל מעדיף מצב אידיאלי שבו החייל פונה למפקדו בכל בעיה ועניין, וזה מטפל בה ביסודיות. במילים אחרות – אמינות גבוהה. "זה רע שמפקד או חייל מגישים קבילה ואומרים שאין להם עם מי לדבר. יש להתייחס לכל פנייה וטענה במידת הרצינות הגבוהה ביותר, ובסופו של דבר – לפעמים זהו תפקידי לסגור את המעגלים בין הגורמים" , מזכיר הנקח"ל שעל המפקדים להיות כתובת אכפתית עבור החיילים.

  תפקיד נציב קבילות החיילים, אליו נכנס לפני כ-3 שנים, הוא בעיניו סוג של משימה לאומית. "הסכמתי לפניית שר הביטחון כי אני רואה בנקח"ל תפקיד בעל חשיבות אדירה בכל הקשור לערכים ולנורמות של מפקדים. אני מכוון את התפקיד לפי תפיסת עולמי, שנושאת יכולת השפעה מהותית על ההתנהלות של המערכת", אומר האלוף (במיל') בריק. "אני מרגיש שאנחנו עושים תיקון אמיתי ותורמים לצה"ל בכל תחום ועניין. כשיש קשב ושיתוף פעולה מלא עם צה"ל, אנחנו מתקנים יחד. אני עומד לצד המפקדים ולצד החיילים, ומתקיים שיח שכל כולו הוא בניית תהליך נכון. באופן אישי, אני מרגיש סיפוק ענק", מסכם הנקח"ל.

  מבחינות רבות ניתן לומר, שהאלוף (במיל') בריק הוא שומר הסף של צה"ל. הוא זה ששומר על הערכים ועל הנורמות הפיקודיות והמנהיגותיות. הוא הכתובת של כל מפקד וכל חייל והאדם שמתחייב לטפל בכל מחדל ברצינות. נציב קבילות החיילים הוא ישות נדירה, שכל אחת מהמלצותיה התקבלה ע"י הרמטכ"ל המכהן. אלה טופלו לפי הנחיותיו המדוקדקות של הנקח"ל. "כל קבילה עוברת מול עיניי, ואני זה שמחליט לבסוף. הכל עובד עפ"י שיפוט שלי", מבטיח האלוף (במיל') בריק. בכך הוא מבטיח שלכל אדם בצה"ל יש על מי לסמוך.

  להמשך קריאה
• 21.03.12

  קשר השתיקה

  "לא היינו נזקקים לחוק הזה (חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח – 1998 – י.ב) אילו באמת היינו במצב שבו המוסר הטבעי, שלפיו אדם הרואה אדם אחר שנמצא במצוקה לנגד עיניו, לא היה מהסס, היה טורח ומציל, גם אם הדבר הזה היה עולה לו בהוצאות מרובות של ממון ואפילו בסיכון של גוף. חשבנו בכל זאת, על רקע מקרים מצערים מאוד שהיו בשנים האחרונות ועל רקע רצון לקבוע נורמה שמעגנת את המוסר היהודי, הקובע "לא תעמוד על דם רעך", שאינך יכול לעמוד מנגד בשעה שאתה רואה את חברך נמצא בסכנה, וחברך הוא אדם באשר הוא אדם, יהודי כגוי, כל אדם באשר הוא, גדול, קטן, איש, אשה, עליך להושיט לו יד ולהציל אותו".
  - חבר הכנסת חנן פורת בדברי הכנסת לחוק "לא תעמוד על דם רעך", 22 ביוני, 1998.

   

  מפקדי צה"ל,

  1. תרבות השתיקה או קשר השתיקה, הינה תופעה הרווחת בחברה האנושית, ובכלל זה, גם בחברה הישראלית. היא מתקיימת במשפחה, בבתי ספר, בארגונים ובמקומות עבודה. לדאבוני, תרבות זו מתקיימת, לעיתים, אף בחלק מיחידות צה"ל. המדובר בתופעה של שתיקה שיש בה חיפוי על מעשים אסורים, תרבות שקר, טיוח, הסתרה והדחקה, אשר גורמים לרקב, אוזלת יד ומוסריות עגומה.
  2. קבילות אשר בוררו בנציבות במהלך השנים האחרונות העלו, כי החיפוי על מעשים פסולים ובלתי ראויים נעשה על-ידי מפקדים בקשר למעשים שנעשו כלפי חייליהם או על-ידי חיילים בקשר למעשים שנעשו כלפי חיילים אחרים. הגם שמעשים אלו נעשים על-ידי מעטים, הרי שהם ידועים לרבים אחרים (מפקדים וחיילים), שאינם שותפים למעשה, אולם נוכחים או יודעים על התרחשותו ובוחרים לשתוק. בהתנהגותם זו, מסייעים רבים אלו, בעקיפין, להתמשכות המעשים החמורים באין מפריע ואף להתגברותם. דומני, כי אין חולק, שמעשים אלה לא היו מתרחשים באותו היקף, אם הם היו מועברים לטיפול הגורמים הנוגעים בדבר מבעוד מועד. מבחינה מוסרית וע רכית מי שנותן ידו לקיום קשר של שתיקה, הוא שותף לעבירות שנעשו, גם אם ידו לא הייתה במעל.
  3. במהלך השנים האחרונות התפרסמו פרשיות מדאיגות שבהן היו מעורבים חיילים ושעניינם טקסי קבלת חיילים חדשים ליחידה שעברו מסכת השפלות ואלימות על-ידי חיילים ותיקים או על-ידי מפקדים זוטרים (טקסים המכונים "זובורים"). טקסים אלה עברו כמסורת של שנים מדור לדור. מעטים היו שותפים בפועל למעשים הקשים, אך רבים, לרבות מפקדים בכירים, ידעו על כך ושתקו. המידע שהתפרסם על אודות הפרשיות עורר זעזוע בציבור והעלה את השאלה: איך קרה שהתרחשו אירועים כגון אלה מבלי שאיש דיווח עליהם? מהו אותו קשר שתיקה שמקיימים החיילים? באילו נסיבות הפרת קשר השתיקה היא דיווח הכרחי ובאילו נסיבות זו הלשנה גרידא?
  4. בעקבות פרשיות אלו, צה"ל ואף נציבות קבילות החיילים, נכנסו לעובי הקורה בעניין מיגור התופעה, בין היתר, על-ידי הרחקות מפקדים מתפקידם וטיפול מעמיק למניעת טקסים אלה. חרף פעולות אלו, אף כיום מתקבלות קבילות שעניינן אלימות מפקדים זוטרים כלפי חייליהם, ומבירור קבילות אלו נמצא, כי הסביבה הקרובה ראתה ושמעה על אודות האמור, אולם שמרה על קשר השתיקה.
  5. בקבילה שהתקבלה לא מכבר, הלין חייל המשרת כלוחם, על שבמהלך אימון שבועי בשטח סבוך, בסיום תרגיל "פיינטבול", עת המשיך בירי בניגוד להנחיות מפקד מחלקתו, נשוא הקבילה, משך אותו האחרון לעבר הרצפה, בעט בו והניח את רגלו על פלג גופו העליון לעיני החיילים.
     לצורך בירור הקבילה שוחח מברר בכיר מהנציבות עם מספר חיילים שנבחרו באקראי מתוך כלל חיילי המחלקה. בנוסף, ובהתאם למדיניותי הנהוגה, הקבילה הועברה למג"ד לצורך עריכת תחקיר מטעמו ביחידה והעברת דווח על אודות ממצאי התחקיר ואופן טיפולו בעניין. בתחקיר שביצע המג"ד, מסרו חיילים ומפקדים כי מפקד המחלקה לא בעט ולא דרך על החייל, וזאת בניגוד לעדות החיילים לפני המברר הבכיר, בה דווקא אימתו את דברי החייל.
     בעקבות הסתירה בגרסאות, בוצע ביקור בגדוד על-ידי המברר הבכיר מטעמי, אשר שאל את החיילים אשר שוחחו עם המג"ד, האם הציגו לפני  המג"ד את האירוע, כפי שתיארו אותו לפני המברר. לשאלה זו השיבו החיילים בשלילה וכן הביעו את חששם פן יבולע להם. לדבריהם, חוסר נכונותם להציג את הדברים כהווייתם לפני המג"ד נבע מהיות מפקד המחלקה מוערך ומקצועי ולאור היות מחלקתם כמחלקה המובילה בגדוד.
     החיילים עימם נפגש המברר הבכיר בביקור, ציינו בעדויותיהם החוזרות, שהתקיימו בנפרד, כי מפקד המחלקה, שהתרגז לאור התנהלותו המשמעתית-בטיחותית של הקובל, משך אותו לאחור תוך שבעט ברגלו במטרה להפילו לארץ, ובהמשך הניח את רגלו עליו, תוך שהוא אומר לחייל וליתר החיילים כי בפקודת "חדל" אסור להמשיך בירי. דהיינו, החיילים אימתו בשנית לפני המברר הבכיר את דברי הקובל ואת אשר ראו בעיניהם. נוסף על כך, ציינו בעדויותיהם, כי האווירה הקשה במחלקה תרמה, בין היתר, לקושי מצידם לתאר את האירועים האמורים לפני גורמי פיקוד בכירים, וכי עיקר חששם הוא מיצר הנקם שכן ישנן דרכים "כשרות" להתנכל להם בעקבות עדותם, כגון: תורנויות מעבר לנדרש, שלילת יציאה לקורסים ועוד. לדבריהם, הגם שהעידו כי מפקד המחלקה הוא קצין מקצועי ומוערך מאוד על-ידי מפקדיו ומעשיו התפרשו כהומור במספר פעמים, הרי שמעשים אלו גרמו לתחושת השפלה, גם אם לא התכוון לכך. בנוסף, לדבריהם, שיערו שלא יאמינו להם ועל כן נמנעו מלהתלונן. נוכח העדויות שהוצגו לפניי התרשמתי, כי מפקד המחלקה פעל שלא בהתאם לנורמות הפיקוד המקובלות, עת בחר להתמודד עם אירועים משמעתיים של פקודיו באמצעות מגע פיסי, שהיה בו כדי לפגוע בגופם של פקודיו, לא כל שכן בכבודם, כמו-גם להשפילם, גם אם שלא במתכוון, בשעה שהדברים התרחשו לפני חבריהם למחלקה.
  6. לגישתי, מדובר באירועים המעידים על התנהגות שאינה נורמטיבית ושאינה מתיישבת עם ערכי היסוד של כבוד האדם ורוח צה"ל. מעבר לכך מטרידה אמירת החיילים, לפיה חששו להתלונן פן יבולע להם, מאחר שלטענתם סברו כי, במסגרת הבירור שביצע המג"ד, תינתן עדיפות לגרסת המפקדים על-פני גרסתם.
     נוכח האמור, המלצתי לבצע בדיקה מעמיקה באשר לסיבות להשתרשות התופעה הפסולה של תרבות השתיקה של החיילים והמפקדים הזוטרים ביחידה, אשר חששו לומר במסגרת בירור המג"ד את אשר ראו, דבר שגרם להטייתו והטעייתו של המג"ד ולקביעתו כי הקבילה אינה מוצדקת, שכן בתופעה זו יש כדי לגרום לפגיעה בערכים, בנורמות ובאמון החיילים במפקדיהם עד כדי אי תפקוד היחידה בעת מבחן.
  7. ניתן למנות עוד ועוד מקרים דומים, בהם התרחשו מעשים קשים, שלא נפסקו, עד אשר מישהו מבין הקורבנות או מבין אלה שהיו עדים למתרחש אזר אומץ, התלונן ופתח את פיו. או אז, הסכר נפרץ, ולאחר חקירה התברר כי מדובר במעשים שנמשכו שנים.
  8. סיבות והסברים רבים לעובדה שלאורך שנים חיילי צה"ל לא מפירים את השתיקה ושומרים על נורמה חברתית של קוד שתיקה, גם כאשר מגיע לידיעתם מידע מטריד. בין סיבות אלו ניתן למנות את הסיבות הבאות: הם סבורים שאולי הם טועים בפירוש הדברים; הם לא רוצים להיחשב מלשינים; חוששים מחרם חברתי; פוחדים מנקם; מרגישים שאין במי לבטוח; לדעתם זה לא עניינו של אף אחד ושמישהו אחר כבר יטפל בזה ועוד מיני סיבות.
  9. חיילי ומפקדי צה"ל צריכים להבין שקיים הבדל ברור בין רכלנות או הלשנה שמטרתה לפגוע באחר, לבין חשיפת מידע מטריד שמטרתו להציל חיים, למנוע פגיעה או לתקן עוול. יש להבין, כי חשיפת מידע על התנהגות מסוכנת או לא ראויה יש בה תועלת לפרט ולכלל, שאם לא כן קיימת סכנה להיווצרותן של תופעות שליליות והרסניות, כגון: הסתרת מעשי אלימות, הטרדות, התעללות, טרטורים, יחס משפיל, השתמטות ממילוי חובות ופקודות, מוסר לקוי, אובדן ערכים, והשלמה, הלכה למעשה, עם נורמות פסולות. תופעות אלה, יש בהן סכנה של ממש לאופייה המוסרי של צה"ל ולאובדן ערכים שעלול להוביל לאי תפקוד היחידה.
  10. על המפקדים מוטלות האחריות והחובה להנחיל נורמות של דאגה לזולת, אכפתיות, שמירה על שקיפות וגינוי תופעת העמידה מן הצד בציפייה שמישהו אחר יפעל או ידווח. המפקדים נדרשים לפעול כדי להזהיר את אלה שלא היו בין המעורבים הישירים ושתקו, למען יראו הרבים, ולא יסתפקו בהעמדה לדין של אלה הקשורים ישירות בכך. עקרונות אלה הם מאושיות החברה בכלל ושל צה"ל בפרט.
  11. כדי לעודד חיילים להתנער מקוד השתיקה ולדווח למפקדים על התנהגות מסוכנת או פוגענית, נדרשים הדברים הבאים:
      • אמון – ללא אמון, חיילים לא ירגישו בנוח לפנות למפקדיהם ולגלות מידע מטריד על אודות הנעשה ביחידה. לפיכך, נדרשת יצירת אמון בין המפקד לחייל, המחייבת את המפקד לנהוג באחריות, מקצועיות ואמינות וכן להוות דוגמה אישית.
      • נראות – נוכחות מפקדים מרתיעה חיילים שנוטים להתנהג באלימות כלפי חיילים אחרים ולפגוע בהם. נראות וזמינות המפקדים בפעילויות בתוך היחידה ומחוצה לה מאפשרות לחיילים ומקלות על המפקדים לפתח יחסים בין-אישיים חיוביים.
      • אקלים היחידה – המאפיין המרכזי של אקלים חיובי הינו מתן דגש על ערך היחיד, והוא צריך לבוא לידי ביטוי בפעילות היחידה. מפקדי היחידה צריכים להדגיש ערכים של הגינות, כבוד, שיתוף פעולה, סובלנות ונימוס כערכים המצופים מכל אחד ואחד כל העת.
      • קו מידע פתוח – קו פתוח למפקד המאפשר דיווח אנונימי על מצבי סיכון.
      • חיזוק המשמעת – החיילים צריכים להיות מודעים למדיניות המשמעת היחידתית. המסר העקבי שיש לשדר לחיילים הוא ששירותם בצה"ל נעשה בסביבה בטוחה, ומי שיחבל בסביבה זו, יהיה אחראי למעשיו ויטופל באופן מיידי ואפקטיבי.
  12. קשר של שתיקה קיים בעיקר ביחידות בהן כר פורה לצמיחת תופעה חמורה זו. יחידות אלה מאופיינות בחוסר פתיחות ושקיפות, חשש לומר את האמת פן יבולע לחיילים, אי חשיפת תקלות, טיוח והסתרה של אירועים חמורים, זאת בשעה שהמוטיבציה העיקרית של המפקדים היא להראות פנים יפות כלפי חוץ ופחות לעסוק בבעיות כלפי פנים ו"לעבור את התפקיד בשלום".
  13. מתוך ביקוריי הרבים והמפגשים הרבים עם מפקדים ביחידות צה"ל, כמו-כן מניתוח הקבילות הקשות של יחסי מפקד - פקוד המתקבלות בנציבות, אני מוצא שקיים קשר ישיר בין התנהלות, מנהיגות, פיקוד ודוגמא אישית של מפקדי היחידה, לבין תופעת קשר שתיקה ביחידתם.
  14. מפקדים, הנכם נקראים להכריז דה-לגיטימציה של "קשר השתיקה", לפקוח את עיניכם, להביט סביבכם, לנסות לזהות, על פי סימנים שונים, את אלו אשר זקוקים לעזרה, להבין שביכולתכם לעזור בעצירת המעשים השליליים, במניעתם, וכל זאת דרך דיווח אחראי ונכון שלכם ושל פקודיכם. פעלו אל מול פקודיכם על-מנת שהאחרונים יציפו ויעלו סודות שיאפשרו הגשת עזרה לקורבנות מתוך תחושת אחריות לגורל החיילים. האחריות על עצירת המעשים, לרבות מעשי האלימות, היא בידיכם והינכם מחוייבים להתמודדות אמיצה עם פניות החיילים לעזרה ולעשות ככל שביכולתם למגר את התופעה.
      

   

  יצחק בריק       
  נציב קבילות החיילים

   

  להמשך קריאה
• 16.01.12

  אחריות מפקדים

  "... מה אני רואה לעצמי זכות וחובה לתבוע מכם? בראש ובראשונה – אחריות. נותנים בידיכם גורל חיי אנשים אחרים. נותנים בידיכם מסגרות ארגוניות גדולות ביותר...נותנים לאחריותכם ציוד לחימה ששווה עשרות מיליונים, מאות מיליונים. ואנחנו, שנותנים בידיכם את הסמכות והאחריות לחיי אנשים. לחיי הבנים והבנות שלנו, שמים בכם את מבטחנו, אחרי שהוכחתם יכולת וצברתם ניסיון. האחריות שלכם היא מוחלטת. אין לכם אל מי להביט מאחוריכם. האחריות נעצרת אצלכם..."
  - ראש הממשלה החמישי, יצחק רבין, טקס סיום מחזור של בית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל, 1992.

   

  מפקדי צה"ל,

  1. אחד העקרונות הבסיסיים בתפיסות הפיקוד והמנהיגות של מפקדים הוא עקרון נטילת אחריות. מבירור הקבילות אנו עדים לאירועים בהם מפקדים בוחרים לקחת אחריות, הן על המעשים הנעשים ביחידתם והן על התנהלות מפקדי המשנה שתחת פיקודם, בעוד שיש מפקדים אשר, לדאבוני, בוחרים שלא לקחת אחריות, ומעדיפים לחפש אשמים ולהותיר את פקודיהם לבדם ב"שטח".
  2. אחריות מפקד אינה מתייחסת רק למקרים הנובעים מפקודה ישירה שנותן מפקד או ממעשה שעשה. נטילת אחריות של מפקד הינה ההכרה בדבר הנורמות הכלליות המתקיימות ביחידתו, ולמעלה מזה, ההכרה והידיעה בדבר החריגים לנורמות אלו. נטילת אחריות של מפקד משמעה היא ההכרה בכך שהוא הגורם המרכזי המשפיע על המעשים ועל תוצאותיהם, והבנתו כי הינו צפוי להידרש לתת מענה או דין וחשבון על מעשים, תוצאות או מחדלים שנעשו בתחום סמכותו. למעלה מזה, נטילת אחריות מאפשרת לימוד אמיתי והפקת לקחים למען שיפור יכולות המפקד ותפקוד היחידה.
  3. נדרשים אומץ והגינות ממפקד להודות באחריות, וזהו המבחן המרכזי ליכולת המפקד להנהיג אנשים. יש מפקדים אשר אינם עומדים במבחן זה, שכן הם מעדיפים להתנער מהאחריות, להעבירה הלאה לכפופים להם או לאחרים, באופן שמקל עליהם להתמודד עם המצב על-ידי ניתוק מהאירוע הלא מוצלח ובכך לנסות ולשמור על מעמדם. מפקדים אלו אינם לוקחים אחריות על תוצאות בלתי מספקות, בין היתר, בשל חששם לשלם מחיר אישי. בכל מקרה של טענה כנגדם או כישלון בתחומם, יטענו וינסו להוכיח מפקדים אלו, כי הם אינם אחראים לכך וכי יש אחרים האחראים לאירוע ואליהם יש לבוא בטענות. אצל מפקדים שאינם לוקחים אחריות, על פי רוב, נבחין בתופעות של טיוח והסתרה של כשלים אישיים או כשלים במשימות. אצל מפקדים כאלה לא מתבצעים תחקירים אמיתיים, לא מופקים לקחים ולא מתבצע הליך של תיקון ליקויים. על פי רוב הם עוסקים בהישרדות אישית ומנסים להציג כלפי חוץ מצג שווא שלא תמיד הולם את המציאות. לא בכדי, ניתן לראות מפקדים אלו לוקחים אחריות וזוקפים לזכותם אירועים אשר הוגדרו כהצלחה בלבד...
  4. לגישתי, מפקדים המתנהגים באופן האמור – אינם ראויים להיות מפקדים! החיילים הכפופים למפקדים אלה מזהים מייד את העובדה שמפקדיהם אינם נוטלים אחריות ומאבדים את אמונם במפקדים, זאת שעה שהמפתח ליכולת המפקדים להגשים את יעדיהם טמון באמון של החיילים בהם. אמון זה יתקיים רק בתנאים בהם חייל יכול לסמוך על שיקול הדעת של מפקדו ולשים את ביטחונו בכך שהחלטות המפקד תהיינה תמיד אחראיות, ענייניות ונטולות שיקולים זרים.
  5. לשמחתי הרבה, בביקורי הרבים ביחידות צה"ל ובמפגשי עם מפקדים, הנני מתרשם כי מרבית מפקדי צה"ל אכן לוקחים אחריות. יחד עם זאת, אני מוצא מפקדים שנוהגים באופן בלתי הולם מבחינת נטילת האחריות ודי במפקדים אלו כדי שיגרמו לנזק רב בצה"ל.
  6. הנני תקווה, כי כמפקדים בצה"ל, תגלו חובה מוסרית, חוקית ומקצועית לעשות את המוטל עליכם במסגרת תפקידכם, ותגלו נכונות לקבל אחריות מרצון ולא להתחמק ממנה, במטרה להפיק לקחים בדרך החיוב ולהפוך את המהלך כגורם מעצים ומחזק.
     

   

  יצחק בריק       
  נציב קבילות החיילים

   

  להמשך קריאה
• 09.03.11

  הקבילה שמעסיקה את הרופאים הצבאיים: סיפור נגוע

  סיוטו של כל רופא התממש עבור חובש קרבי במילואים: בזמן שהחדיר עירוי לאחד החיילים בגדוד, נדקר החובש ממחט משומשת שהונחה בתוך בקבוק פלסטיק.

  לפי הנהלים, מקרה כזה מצריך פינוי מהיר לחדר מיון על מנת להיבדק ולקבל טיפול, וכדי לפסול אפשרות שהנדקר נדבק במחלה מהמחט המשומשת. במקרה של החובש הפצוע, הדברים לא פעלו בדיוק לפי הספר. המילואימניק הגיש קבילה לנציב קבילות החיילים (הנקח"ל), האלוף (מיל') יצחק בריק, בטענה שסגל הפיקוד הרפואי בחטיבה המרחבית בה שירת במילואים האחרונים לא דאג לתקינות המרפאה, ולא סיפק לו טיפול רפואי מהיר. הקובל סיפר כי לא קיבל את טופס ההפניה לחדר המיון, שמסדיר את התשלום על ידי הצבא, ולכן נאלץ לשלם תמורת הטיפול שקיבל.

  "נוהל טיפול בחשיפה לדם" של חיל הרפואה קובע כי במקרה של חשיפה לדמו של אדם אחר, נדרש רופא היחידה ליצור קשר עם קצין בריאות הצבא בפיקוד או בזרוע, לדווח על מקרה החשיפה ולקבל הנחיות להמשך הטיפול. כמו כן, לפי הוראת קצין הרפואה הראשי, יש לאסוף פריטי פסולת חדים במכלי פלסטיק המיועדים לכך. כיוון שהחטיבה לא דאגה לאספקת הציוד הרפואי הבסיסי - הונחו המחטים בבקבוק מאולתר בניגוד לנהלים.

  בנציבות קבילות החיילים סיפרו כי בירור הקבילה בחטמ"ר נעשה באיכות תחקור נמוכה, תוך ניסיונות להעביר אחריות מגורם אחד לאחר. האלוף (מיל') בריק העיר לקצין הרפואה החטיבתי על אופן התנהלותו בכל הנוגע לאספקת ציוד רפואי נדרש, לתחקור אירוע הדקירה ולתחקור הקבילה. כמו כן, המלצה בנושא נשלחה למפקדת קצין הרפואה הראשי, והיא מקבלת התייחסות בימים אלה. "מצאתי כשלים משמעותיים באופן טיפולם של גורמי הרפואה הצבאיים במקרה", ציין האלוף (מיל') בריק בהתייחסותו לקבילה.

  להמשך קריאה
• 16.02.11

  תנאים לא בסיסיים

  מזון ומים הם מוצרים בסיסיים? כנראה שלא תמיד. תומכות לחימה מבסיס אימונים בדרום הגישו קבילה נגד מפקדיהן, בטענה כי נעשתה פגיעה חמורה בזכויותיהן הבסיסיות הכוללות מזון, מים ושעות שינה.

  מהקבילה שהוגשה לנציבות קבילות החיילים עולה כי במהלך תרגיל שטח שנערך במתקן האימונים בו הן משרתות, ישבו החיילות במשך 14 שעות במקום לא מוצל והמתינו לפקודה. בכל השעות הללו, סיפרו החיילות, הן לא קיבלו מזון או שתייה, ואף אחד לא דאג להן. לאחר שקיבלו את ארוחת הצהריים המאוחרת, נשלחו הבנות לישון - אך שעות השינה המגיעות להן לפי פקודות מטכ"ל נקטעו עקב שיחה פלוגתית.

  בעקבות הקבילה החליט מפקד היחידה, קצין בדרגת אל"ם, לפתוח בתחקיר מקיף ויסודי. המפקד נפגש עם החיילות ושמע את טענותיהן, ולאחר מכן התייעץ בנושא עם גורמים מקצועיים.

  בסוף התחקיר, הורה המפקד על הנחיות ברורות לשמירת התנאים הבסיסיים של חיילות ביחידתו. בין היתר, הוחלט כי כל לוחמת שתצא לשטח תקבל צידנית מזון אישית. באשר לשעות השינה, ביקש הקצין לוודא שכל חיילת מקבלת שבע שעות שינה לפני יציאה לחופשה. כמו כן, מועדי היציאה יימסרו שבוע מראש ובתחילת כל חודש יחולק צפי חופשות עתידי.

  בעקבות טיפולו המקיף של מפקד הבסיס, החליט נציב קבילות החיילים, האלוף (מיל') יצחק בריק, שלא להתערב במקרה. "מאחר שנחה דעתי מהצעדים הפיקודיים והארגוניים שננקטו על–ידי מפקד מתקן האימונים, וכיוון שהתרשמתי כי מדובר בטיפול לטווח ארוך - לא מצאתי מקום להתערבות נוספת מטעמי", כתב האלוף (מיל') בריק במסקנותיו.

  להמשך קריאה
• 26.01.11

  החייל קבל: המפקד היכה, ואותי שלחו לכלא

  חיילים רבים נתפסים כשהם שוברים כוננות או מפקירים שמירה, אבל המקרה הבא נגמר הרבה מעבר לשעות ביציאה.

  נגד ותיק ששימש כקצין תורן באחד מבסיסי צה"ל, נכנס לחדר הכוננות והבחין בחייל שישן ללא מדים, ושנשקו האישי מונח לצדו. הנגד ראה בכך הפרת נהלים והפקרת נשק, והחליט לקחת את נשקו של החייל כדי לאפסן אותו בנשקייה בבסיס. החייל דרש מהנגד להחזיר לו את נשקו, ולאחר שזה סירב, החל החייל לקלל אותו ולאיים על חייו. הנגד לא נכנע, ובסיומו של מאבק שהתפתח בין השניים נותר הנשק אצל הנגד.

  כשעתיים לאחר המקרה, ביקש החייל לאפשר להוריו הממתינים בשער להיכנס ולבקרו בבסיס. הנגד התעלם מהבקשות, ובתגובה החייל קילל אותו ולדברי הנגד התקרב אליו בצורה מאיימת. הנגד, שלדבריו חש מאוים, אחז בידו ובצווארו של החייל, והפיל אותו לרצפה. בהמשך הוא אף רכן מעל החייל כשהוא מצמיד אותו לקרקע. החייל לא ויתר, ובהמשך השליך אריח קרמיקה לכיוון הנגד ופצע אותו בידו.

  בעקבות האירועים נערך תחקיר בראשות מפקד הבסיס, והחייל הועבר לבסיס אחר. כמו כן, הוטל עליו עונש מאסר בכלא צבאי, בעוד שהנגד קיבל אזהרה בלבד. בתגובה, הגיש החייל קבילה לידי נציב קבילות החיילים, האלוף (מיל') יצחק בריק, בטענה כי העונש שנגזר עליו אינו מוצדק וכי הנגד פעל בצורה שאינה הולמת. בתשובתו ציין הנקח"ל כי פרט לאזהרה שקיבל הנגד, הוא ממליץ לתייק את דבר האירוע בתיקו האישי, על מנת שהמקרה יזכה להתייחסות לפני דיונים עתידיים בקידומו.

  "נוכח החומרה היתרה שהנני מייחס לאירועי אלימות, וכאשר מדובר באלימות של מפקד בצה"ל, מצאתי לנכון להמליץ כי עותק מהודעתי יתויק בתיקו האישי של הנגד", ציין האלוף (מיל') בריק. "לרשות המפקדים עומדים כלים פיקודיים, בהם היה עליו לעשות שימוש על מנת לרסן את התנהגותו האלימה של החייל".

  להמשך קריאה