איגרות הנציב

אחריות מפקדים לליקויים בהפניה ובפינוי רפואי של חיילים לטיפול רפואי

איגרת נציב קבילות החיילים 5-2011
תאריך: 30/08/11     מחבר: יצחק בריק, נציב קבילות החיילים

מפקדי צה"ל,

  1. השירות הצבאי כרוך, מטבע הדברים, במצבי סכנת חיים, וזאת נוכח מאפייני הפעילות הכרוכה בו. מבירור הקבילות אנו עדים, לעיתים, לאירועים בהם נחשפים חיילים לסכנה לחייהם שאינה מחויבת המציאות, וזאת בין השאר כפועל יוצא של התנהלות לקויה מצד מפקדיהם. באיגרת זו בחרתי להביא בפניכם פרטיהם של שניים מהמקרים שטופלו בנציבות בשנה האחרונה, אשר בהם חל עיכוב חמור בפינוים של חיילים לקבלת טיפול רפואי, ללא כל הצדקה.
  2. המקרה האחד התרחש באחד מבסיסי האימונים של חטיבות החי"ר. טירון שחזר מחופשת שבת בביתו התלונן על כאבי אוזניים וביקש ממפקד כיתתו (בדרגת סמל) להיבדק על-ידי חובש. באותו יום לא נערך מסדר חופ"ל בפלוגתו ולפיכך, גם כאשר שב החייל וביקש ממפקדו להפנותו לבדיקת רופא, לקראת יציאתם לפעילות בשטח באותו ערב, לא התאפשר לו הדבר. בהגיעו לשטח האימונים, חש החייל בכאבי ראש עזים. למרות ששב ופנה למפקדיו, פטרו אותו הללו בכך שהוא מגזים בתלונותיו ושעליו להיות חזק. תוך כדי הקמת האוהל חש החייל בכאבי ראש מתגברים וסחרחורות והלין על כך בפני סמל מחלקה (בדרגת סמ"ר), אשר הגיב כלפיו בתקיפות: "כל עוד אתה מסוגל לעמוד, לדבר ולצעוק כמו עכשיו, סימן שאתה בסדר גמור".
  3. אימו של החייל, שהייתה מודאגת מאוד ממצבו, התקשרה למפקד הכיתה, אשר מסר לה שאינו מוסמך לדבר עם הורים ואין באפשרותו להפנות את בנה לטיפול רפואי. ניסיונה של האם לשוחח עם מפקד הפלוגה, לא צלח. כשניסתה להתקשר לבנה, אף הוא לא ענה לה והיא סברה שהוא נטל כדור לשיכוך כאבים ונרדם. למחרת היום, בשעה 10:00 בבוקר, עודכנה האם כי בנה נמצא בבית חולים והוא נתון במצב קשה, כשהוא מורדם ומונשם. אבחנת הרופאים היתה דלקת קרום המוח חיידקית.
  4. בתחקיר שערך מפקד בסיס האימונים בעקבות המקרה עלו, בין השאר, הפרטים הבאים:
    א. בשעות הערב יצאה הפלוגה לשטח. בעת בניית המאהל התלונן החייל בקול רם על כאבי ראש חזקים והתיישב בצד. סמל המחלקה כעס עליו, מאחר שפרש מעבודת בניית המאהל ללא אישור מפקד. מפקד הכיתה התיישב לצידו של החייל והסביר לו כי גם אם הוא סובל מכאבי ראש – באפשרותו להמשיך ולעבוד, ובהמשך פקד עליו לשתות.
    ב. לקראת השעה 23:00 וידא מפקד הכיתה כי החייל מכוסה וישן. כעבור מספר דקות התקשרה אליו האם וביקשה לפנות את בנה לבדיקה רפואית. בתגובה השיב לה מפקד הכיתה כי אינו מוסמך לדבר עם הורים ומסר לה את מספר הטלפון של מפקד הפלוגה.
    ג. כעבור כעשרים דקות הוער מפקד הכיתה משנתו, בעקבות תלונות מצד החייל, אשר צעק וביקש כי יפנו אותו מהשטח.
    ד. בשעה 00:30 בקֵרוב שוחח מפקד הכיתה עם סמל המחלקה והמליץ לו לפנות את החייל מהשטח. סמל המחלקה לא מצא לנכון לפנות את החייל, בפרט נוכח שעת הלילה המאוחרת, וקבע כי אם ימשיך לחוש שלא בטוב – הוא יפונה בבוקר.
    ה. בשעה 01:45 הקיא החייל מחוץ לאוהל וחזר לישון. מפקד הכיתה לא עדכן בכך את סמל המחלקה או מפקד בכיר יותר.
    ו. בשעה 03:50 קם מפקד הכיתה לוודא כי החייל לבוש בביגוד חם. מאחר שהיה מודאג ממצבו, נותר לצידו ובהמשך נרדם.
    ז. בשעה 05:00 התחיל החייל לדבר בצורה מבולבלת ולפיכך, הועברה הודעה לסגן מפקד הפלוגה. הייתה זו ההודעה הראשונה לדרג פיקודי בכיר יותר בנוגע למצבו של החייל. סגן מפקד הפלוגה הגיע לשטח ופינה את החייל לבדיקת חופ"ל. בהמשך, לאחר שנבדק במרפאה וקיבל עירוי פונה לבית החולים.
    ח. במהלך הלילה נעשו ניסיונות ליצור קשר טלפוני עם מפקד הפלוגה, הן מצד האם והן על-ידי מפקד הכיתה, אך הוא לא היה זמין מאחר שנכח בישיבה.
  5. מפקד בסיס האימונים החטיבתי מצא שורה של ליקויים בהתנהלות סגל הפלוגה באירוע נושא הקבילה ונקט לאורם צעדים פיקודיים מטעמו, ובכלל זה צעדים פיקודיים כלפי המפקדים בשטח וכלפי מפקד הפלוגה.
  6. המקרה האחר אותו בחרתי להביא בפניכם באיגרת זו התרחש במהלך פעילות תגבור של מחלקת לוחמים בגזרת אחת החטיבות המרחביות. בבוקר יום האירוע התלונן החייל בפני מפקד מחלקתו על כאבי בטן חזקים ומפקדו שיחרר אותו למנוחה. בשעות אחר הצהריים חלה החרפה בכאביו של החייל והוא פונה לבדיקה במרפאת החטמ"ר. קצין הרפואה החטיבתי (שהינו פראמדיק בהכשרתו) חשד כי מדובר בדלקת התוספתן והורה לפנות את החייל לחדר-מיון בבית-החולים הקרוב. בשלב זה התעוררו חילוקי דעות בין המפקדים מיחידת האם של החייל לבין המפקדים בחטמ"ר בדבר האחריות לפינוי. קצין הרפואה החטיבתי עזב את המרפאה לאחר שבדק את החייל וקצין ארגון הרפואה שנותר במקום לא מצא לנכון להתערב למען החשת הפינוי ואף לא עדכן את קצין הרפואה החטיבתי כי הפינוי מתעכב. בסופו של דבר פונה החייל לחדר-מיון רק בשעות הבוקר והובהל לחדר הניתוח, ואז התגלה כי התוספתן שלו מנוקב ונמקי. כפועל יוצא מכך נדרש החייל לניתוח מורכב יותר ולתקופת החלמה ממושכת יותר.
  7. בירור המקרה חשף ליקויים חמורים הן בהתנהלות המפקדים הנוגעים בדבר והן בהתנהלות סגל הרפואה בחטמ"ר.
  8. בשני המקרים שתוארו לעיל היו החיילים נתונים במצב רפואי מסכן חיים, הגם שלכאורה, עבור מי שאינו רופא, עשויות היו תלונותיהם – כאבי ראש או כאבי בטן – להיראות כתלונות שכיחות, שאינן מסוכנות. מפקדיהם של החיילים, בין אם מחמת הקלת ראש או בשל העדר יוזמה או תפיסת אחריות לקויה, הפרו את החובה המוטלת עליהם לדאוג לשלומם של פקודיהם ולא פעלו להבאתם לבדיקה בפני הדרג הרפואי הנדרש.
  9. למרבה המזל, בשני המקרים, התאוששו החיילים ממחלתם לאחר שקיבלו בבית-החולים טיפול רפואי מתאים. יחד עם זאת, יש במקרים הללו כדי להציב בפנינו תמרור אזהרה חמור מפני התוצאות הקשות שעלולות להיגרם עקב כך שמפקדים, שהם הדיוטות בתחום הרפואה, נוטלים לעצמם חירות לקבל החלטות בדבר דחיפות הפינוי הרפואי/ ההפניה לבדיקה רפואית.
  10. פקודות הצבא (פקודת המטה-הכללי 61.0104) קובעות את הכללים המרכזיים בתחום הטיפול הרפואי בחיילים. מפקדי היחידות נדרשים להכיר את הוראות הפקודה, להביא את עיקריה לידיעת כלל מפקדי המשנה שתחת פיקודם ולנקוט צעדי הפיקוח והבקרה המתחייבים כדי לוודא מימושן של הוראות אלה, ללא כחל ושרק. זאת ועוד, בנושאי הרפואה מחויבים המפקדים להתייחס בכובד ראש לכל טענה רפואית של חייל, קלה כחמורה, ולהקפיד כי יוענק לו, ללא דיחוי, הטיפול הרפואי כמתחייב מפקודות הצבא ומהנחיות הדרג הרפואי המוסמך. בכל מקרה של ספק, יש לדרוש עדכון מידי של דרגי הפיקוד הממונים על מנת שהללו, במידת הצורך, יוכלו לפנות לקבלת הנחיות מאת גורמי הרפואה המתאימים.

 

 

יצחק בריק       
נציב קבילות החיילים